Villa Samuelוילה סמואל

The land lies on the western shore of the Sea of Galilee, between the old colony of Migdal and the water, at the northern edge of what was once the Melchett estate.

In 1921 Alfred Mond, the first Lord Melchett, toured the country with Chaim Weizmann and bought some two hundred dunams here. Villa Melchett rose on them between 1928 and 1931, with lawns running down to the waterline and palms along the shore. The pump house that still stands on this plot was built then, to draw water from the lake for the gardens.

הקרקע שוכנת על חופה המערבי של הכנרת, בין המושבה מגדל לקו המים, בקצה הצפוני של מה שהיה פעם אחוזת מלצ'ט.

בשנת 1921 סייר אלפרד מונד, הלורד מלצ'ט הראשון, בארץ בלוויית חיים ויצמן ורכש כאן כמאתיים דונם. וילה מלצ'ט נבנתה עליהם בין 1928 ל-1931, עם מדשאות שירדו עד קו המים ודקלים לאורך החוף. בית המשאבות שעודנו ניצב במגרש נבנה אז, לשאיבת מי השקיה מן הכנרת לגנים.

The house stands on the north-western shore of the Sea of Galilee, on the plain of Gennesaret, with the cliffs of Arbel behind it and the water in front. It is an old shore. Migdal, the village at its back, is the site of Magdala, the fishing town of Mary Magdalene; the plain itself is where the Gospels say the disciples' boat came to land after the night Jesus walked to them across the water.

A few kilometres north along the same shore are Tabgha, with its churches of the Loaves and Fishes and the Primacy of Peter, the Mount of Beatitudes above it, and Capernaum. Tiberias is a short drive south. The lake in front of the house is the one in those stories, and it has changed less than anything around it.

הבית ניצב על חופה הצפוני-מערבי של הכנרת, בבקעת גינוסר, מצוקי הארבל מאחוריו והמים לפניו. זהו חוף עתיק. מגדל, המושבה שמאחוריו, יושבת על אתרה של מגדלא, עיר הדייגים של מרים המגדלית; הבקעה עצמה היא המקום שאליו, על פי הבשורות, הגיעה סירת התלמידים בבוקר שאחרי הלילה שבו הלך ישוע אליהם על פני המים.

כמה קילומטרים צפונה לאורך אותו חוף שוכנות טבחה, על כנסיות הלחם והדגים וראשות פטרוס, הר האושר שמעליה, וכפר נחום. טבריה במרחק נסיעה קצרה דרומה. הכנרת שמול הבית היא הכנרת של אותם סיפורים, והיא השתנתה פחות מכל מה שסביבה.

Lord Melchett died before the villa was finished. His daughter Eva, Lady Reading, inherited it and spent her springs there through the 1930s, receiving George Bernard Shaw, Chaim Weizmann, David Ben-Gurion, Orde Wingate and Sir Herbert Samuel, the first High Commissioner of Palestine.

Samuel's daughter-in-law Hadassah became a close friend. In 1945 Lady Reading gave her the northern corner of the estate, beside the pump house, to build a small house of her own.

הלורד מלצ'ט נפטר בטרם הושלמה הווילה. בתו אווה, הליידי רידינג, ירשה אותה ונהגה לפוש בה באביב לאורך שנות השלושים, ואירחה בה את ג'ורג' ברנרד שו, חיים ויצמן, דוד בן-גוריון, אורד וינגייט וסר הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון.

כלתו של סמואל, הדסה, הייתה לידידתה הקרובה. בשנת 1945 העניקה לה הליידי רידינג את הפינה הצפונית של האחוזה, לצד בית המשאבות, כדי שתבנה עליה בית קטן משלה.

Hadassah Samuel (1897–1986) was born in Jaffa, daughter of the lexicographer Yehuda Grazovsky (Gur), and grew up in one of the first Hebrew-speaking homes in the country. Bialik wrote a poem for her twelfth birthday.

In 1920 she married Edwin Samuel, son of the High Commissioner, at Government House in Jerusalem. She led WIZO in Palestine from 1933 to 1950, and during the Second World War brought some 3,600 Jewish women of the Yishuv into the British auxiliary services.

"Not every Hadassah reaches a throne, but another kingdom is offered her: a kingdom of love." Bialik, on her twelfth birthday.

הדסה סמואל (1986-1897) נולדה ביפו, בתו של המילונאי יהודה גרזובסקי (גור), וגדלה באחד הבתים הראשונים בארץ שבהם דיברו עברית בלבד. ביאליק חיבר שיר ליום הולדתה השנים-עשר.

בשנת 1920 נישאה לאדווין סמואל, בנו של הנציב העליון, בארמון הנציב בירושלים. היא עמדה בראש ויצ"ו בארץ ישראל בשנים 1950-1933, ובמלחמת העולם השנייה הביאה לגיוסן של כ-3,600 נשים יהודיות מן היישוב לחילות העזר הבריטיים.

"לא כל הדסה למלכות מגעת, אבל יש עוד ממלכה של אהבה מוצעת." ביאליק, ליום הולדתה השנים-עשר.

The permit was signed in September 1945 by Leopold Krakauer, one of the architects who brought modernism to the country; Solel Boneh built it, and the final account was presented in March 1946. Every contract is in Hadassah's name alone. In the documents it is simply "the house of Mrs. Hadassah Samuel".

It is a modest L-shaped house of some sixty-five square metres: one large room facing the lake and the cliffs of Arbel, a short service wing, two stone terraces under timber pergolas, and a tall chimney of red Naaman brick. Hadassah lent it to air force pilots on leave; the chimney cap still carries their bullet holes.

The house has never been altered. Its terrazzo floors, shutters, fireplace and joinery are the originals of 1946.

על ההיתר חתם בספטמבר 1945 האדריכל לאופולד קרקאואר, מנושאי בשורת המודרניזם באדריכלות הארץ; סולל בונה בנתה, והחשבון הסופי הוגש במארס 1946. כל חוזה נושא את שמה של הדסה בלבד. במסמכים הוא נקרא פשוט "בית הגב' הדסה סמואל".

זהו בית צנוע בתצורת L בשטח של כשישים וחמישה מ"ר: חדר אחד גדול הפונה אל הכנרת ואל מצוק הארבל, אגף שירות קצר, שתי מרפסות אבן תחת מצללות עץ, וארובה גבוהה מלבני נעמן אדומות. הדסה השאילה אותו לטייסי חיל האוויר בחופשותיהם; כובע הארובה נושא עד היום את חורי הירי שלהם.

הבית לא שונה מעולם. ריצוף הטרצו, התריסים, האח והנגרות הם המקוריים משנת 1946.